האם יש דרך לזהות את גזרת החסרים גם כאשר אין דגש? תודה רבה!

אהלן עמיחי, מה נשמע?

התרווח לך בכיסא וקח קצת פופקורן. זה הולך להיות מקיף!

ראשית, אני מזדהה עם כל אי אלו מתוסכלים שמתבלבלים מהגזרות החסרות, מכיוון שאכן במקרים רבים אין סימני זיהוי לשורש החסר. הדבר נפוץ ביותר בגזרות שמוגדרות רשמית חסרות, כגון חסרי פ״נ, חסרי פ״יצ והכפולים (ע״ע).

נתחיל בלעשות סדר: גזרה חסרה היא גזרה שבה אחת מאותיות השורש נשמטת במילים מסויימות. בגזרת חסרי פ״נ, למשל, האות החסרה תמיד תהיה נו״ן שורשית ראשונה.

לדוגמה: הִגִּיע (מהשורש נג״ע), הַסָּעָה (מהשורש נס״ע), לְהַכִּיר (מהשורש נכ״ר) , מַטָּע (זיתים) - מהשורש נט״ע, ועוד.

העקרון המנחה הוא שכפיצוי על אות השורש נו״ן שנשמטה, יופיע דגש חזק, כפי שרואים בדוגמאות הנ״ל.

הקושי נובע מצורות שם עצם ופועל שאינן מנוקדות בדגש חזק, מפני שדגש זה אינו מופיע אם האות הדגושה היא האחרונה או הראשונה במילה. וכתוצאה מכך, השורשים שראינו מעלה מניבים צורות שאינן מנוקדות כלל, ואין זכר לאות החסרה.

לדוגמה מהשורש נט״ע, בציווי - טַע!
מהשורש נס״ע, בציווי רבים - סְעוּ!
מהשורש נג״ע, נוצר שם הפועל לָגַעַת, שאינו מנוקד בדגש.
מהשורש נת״נ, נוצר שם הפועל לָתֵת, שאינו מנוקד בדגש.

מסקנה: עלינו להיעזר במילים שכנות על מנת לוודא את הימצאות אות השורש שנשמטה, ועל ידי תרגול וצבירת נסיון, נוכל לזהות את השורשים האלה ביתר קלות.

תופעה דומה מופיעה גם בגזרת חסרי פי״צ, ובה חסרה אות השורש יו״ד במספר מוגבל של שורשים. גם כאן האות שנשמטת מקבלת פיצוי בצורת דגש חזק באות השורש השנייה.

לדוגמה: מַצֶּגֶת = שורש יצ״ג, הַצָּבָה = שורש יצ״ב.

ולפי אותו עקרון, יופיעו מילים עם שורש חסר גם בגזרת חסרי פי״צ ללא ניקוד כפיצוי. למשל, הפועל צֹר! מהשורש יצ״ר.

התופעה תופסת תאוצה במיוחד בגזרת הכפולים (ע״ע), ובה גם חלק ניכר מצורות הפועל אינן מנוקדות כלל.

המפורסם ביותר הוא בניין הפעיל, ובו צורות הפועל אינן מנוקדות בדגש חזק (משלים). 

לדוגמה: הֵאֵט (שורש אט״ט) מבניין הפעיל, סַב (מלשון הסתובב), שורש סב״ב מבניין קל, וגם הוּמַס (שורש מס״ס), מבניין הופעל. גם כאן, פועל העיקרון של השמטת הדגש החזק כאשר האות החסרה היא האות האחרונה במילה.

בגוף רבים למשל, בפועל הְאֵטּוּ (את הרכב), מהשורש אט״ט, כן יופיע דגש משלים, היות שהאות הכפולה כבר אינה האות האחרונה בפועל זה.

כדי לפתור את הבעיה, עלינו לזכור בעל פה דגמים של פעלים מגזרת הכפולים, והדבר אינו קשה מדי כי הם מאוד שונים מפעלים בשאר הגזרות.

למשל, מפורסם בקרב מורים הוא הזיהוי של גזרת הכפולים בבניין הפעיל, על ידי זיהוי של צירה כפול (תנועת E E) בפעלים, למשל הֵעֵז (עז״ז), הֵחֵל (חל״ל), ועוד.

בניין קל בגזרת הכפולים - ע״ע הוא חמקמק במיוחד, היות שהוא דומה מאוד לפעלים מגזרת נעו״י (ועל כך לא נרחיב מפאת קוצר היריעה).

נזכור שפעלים מגזרת הכפולים מנוקדים בפתח, מבחינת משמעותם הם לרוב פעלי מצב, ושבצורת היחיד לעולם לא יופיע דגש חזק כפיצוי על אות השורש החסרה.

לדוגמה: חַג - חג״ג, קַר - קר״ר, דַּק - דק״ק, חַם - חמ״מ, חַף (מפשע) - חפ״פ.

(שימו לב לניקוד בפתח, ולמשמעות המצב של הפעלים, בניגוד למשמעות של מעשה כגון: הלכתי, שרתי, רקדתי.)

סיפורינו הולך ונהיה אף יותר מורכב עקב העובדה שגם בגזרות הנחות יש צורות חסרות! ואף לא מעט כלל!

לדוגמה בגזרת נפי״ו, אות השורש הראשונה היא יו״ד, אך בחלק מצורות הפועל, ובשמות עצם מסויימים היא חסרה. גם כאן, הפתרון הוא לבדוק מילים שכנות כדי לחשוף את השורש המקורי.

לדוגמה: 

מהשורש יד״ע נגזרות המילים דַּע!, מַדָּע, דֵּעָה

מהשורש יש״ב נגזרות המילים אֵשֵב, לָשֶבֶת, שְבוּ!

יש צורות נוספות, אלה רק דוגמאות נפוצות מגזרת נפי״ו. התופעה אינה פוסחת כמובן על גזרות נחות נוספות, כגון נעו״י ונלי״ה.

נראה שבגזרת נעו״י (עי״ו) התופעה נפוצה יותר, עם מגוון של פעלים ושמות חסרי אות השורש האמצעית וי״ו (כל הפעלים מגזרת זו מתאפיינים בוי״ו שורשית באות השנייה בשורש, דהיינו ע׳ הפועל).

לדוגמה:

מהשורש קו״מ נגזרו המילים קָם, הַקָמָה, הוּקַם, אשר בכולן נשמטה אות השורש אמצעית וי״ו.
בגזרת נלי״ה התופעה ניכרת בעיקר בשמות עצם שבהם האותיות יו״ד או ה״א השורשיות, חסרות בשם.
לדוגמה:
מהשורש רצ״י/ה נגזרו המילים רָצוֹן או לִרְצוֹת.
מהשורש טע״י/ה נגזרת המילה טָעוּת או לִטְעוֹת.

במקרה זה הפתרון פשוט: שם פועל שמסתיים בסיומת Xות, חייב להשתייך לגזרת נלי״ה.